השנה אני נפרדת מהכיתה שלי. זה הזמן להתחיל תהליך של פרידה. בדיוק כמו התלמידים, גם אנחנו המורים זקוקים לתהליך הזה. לא פשוט להיפרד מכיתה שטפחת שנתיים. לפעמים עוד מצליחים לקצור את פרי עמלך ולפעמים מישהו אחר זוכה לקצור אותם.
אני זוכרת שהפרידה מהכיתה הראשונה שלי הייתה קשה מאוד. הם קבלו מחנכת חדשה ועדיין אני התייחסתי אליהם כאילו הם הכיתה שלי. היה קשה להרפות והגעגועים הציפו אותי. כיום אני מסתכלת על הקטנטנים האלה (בקרוב מסיימים כיתה ד'!) ואני מתרגשת כל פעם מחדש שהם באים אליי ומעלים זכרונות שהיו להם איתי מכיתה א'-ב'.
כמחנכת בגיל הרך אני הראשונה שמקבלת את הקטנטנים האלה במערכת החינוך. אני רואה בכך שליחות מאוד גדולה. יש לי הזכות לסייע להם לגלות את אישיותם ויכולותיהם.
אז את השבועות האחרונים שלנו יחד אני מקדישה להכנת ספר זכרונות, שאני מקווה שהוא ישמר אצלם הרבה מאוד שנים. אולי יום אחד…. בגיל שלי (בת 31 עוד שבוע!) הם ימצאו את ספר הזכרונות המאובק באיזה ארון בחדר… ויתרגשו לראות את הדרך שלהם….
אני חושבת שזו מתנה נהדרת לסוף שנה.
כמובן שאי אפשר ספר זכרונות בלי לציין את המחנכת… בכל זאת.. הייתי רוצה שיזכרו אותי 🙂
והנה הגרסה הגברית…
חייבים גם להכניס את החברים:
וגם דברים שהיו אהובים עליי בבית הספר, רגעים גדולים של השנה ולמי או למה אני אתגעגע….
חשוב שיכתבו גם במה הם גאים בעצמם:
ומה התכנונים שלהם לחופשת הקיץ הארוכה?
ולסיום- החברים שלהם יכתבו עליהם ויזכירו להם כמה הם נהדרים ומיוחדים!
אפשר להוריד את ספר הזכרונות כאן: