כל מורה או הורה מכיר את הרגעים האלה שאנו עומדים מול הילד ומנסים לאמת אותו עם אירוע לא רצוי שקרה. הילד מיד מאשים את החברים האחרים ולא לוקח אחריות על החלק שלו באירוע. מיד אנו מוצאים את עצמינו בסיטואציה שבה אנחנו מנסים לברר מי אשם.
ובנינו?! גם לנו המבוגרים קשה לקחת אחריות.
האדם היחיד שאנו יכולים לשנות הוא את עצמינו. אם נשנה את ההתנהגות שלנו והתגובות שלנו לסביבה, אז גם הסביבה תגיב אלינו אחרת. זה מה שאני אומרת לילדים מהיום הראשון.
כאשר אירוע אלים מתרחש אני מבררת מה החלק של כל אחד במקרה. יחד עם הילדים אנו חושבים על אופן תגובה אחר שהיה יכול להוביל לתוצאה הרצויה.
הכנתי דף שמנחה אותי בכל בירור שאני עורכת עם התלמידים שלי. לפעמים אני גם מביאה את הדף הזה לילד כשיעורי בית ואנו משוחחים אחר כך בכיתה.
כדאי כבר מגיל מאוד צעיר להרגיל את הילדים לחשוב על מעשיהם ולקחת אחריות. נתחיל תמיד במילה “אני”…
אני מקפידה לשבח ילדים על לקיחת האחריות שלהם: “כל הכבוד שסיפרת לי את האמת ולא האשמת מישהו אחר בהתנהגותך”. יכול מאוד להיות שאותו ילד ינהג כך גם בעתיד וידרשו עוד מספר פעמים ללמוד את הלקח (כמו אצלנו המבוגרים), אך הדרך לשינוי היא קודם להודות במעשה ובכך שאני חלק ממנו. ללא לקיחת אחריות המצב יישאר כפי שהוא ויחזור על עצמו. בואו נראה לילדים איך לקחת אחריות ולא נכפה את זה עליהם.
בכיתה יש לי גם קלפי רגשות, דרכם אני נוהגת לשוחח עם התלמידים על אירועים וחוויות שעברו עליהם. מדברים על מקרה ומזהים את הרגש שהמקרה עורר בי. לאחר מכן מנהלים שיחה: איך יכולתי להגיב כך שאני ארגיש אחר כך רגשות חיוביים.
מצרפת את הקבצים:
היי עדי. יש אפשרות להמיר את הקובץ לוורד?
לא יקירה