השנתיים הראשונות שלי בהוראה זכורות כשנתיים מאוד קשות ובודדות. בניתי ותכננתי שיעורים, אך לא ידעתי האם הם מספיק טובים. אין ספק שנקודת מבט של אדם נוסף מהתחום הייתה יכולה לעזור.
למזלנו, בשנים האחרונות נפתחו כאן בלוגים וקבוצות של מורים הנותנים מענה להתלבטויות ושאלות ואף מספקים תכנים וחומרים מצוינים.
ועדיין, אני חושבת שאין כמו עבודת צוות כדי להוציא שיעור טוב באמת. כל אחד מביא את הזווית שלו, הרעיונות שלו ויכול גם להעלות את הקשיים שיכולים לצוף.
לשמחתי, הגעתי השנה להשתלמות שהמרצה מאמינה באותם הדברים.
היא החליטה שנבנה שיעור בצוותים.
ולשמחתי הרבה עוד יותר, גם ציוותו אותי למורות המדהימות:
רעות וייס מבית הספר “גבעול” בגבעת אולגה, ליעד אלון מבית הספר על שם אילן רמון בחדרה, יסכה מבית הספר “נטעים” מועצה אזורית מנשה ומיטל גוטסדינר מבית הספר הממלכתי-קהילתי בכרכור.
השיעור שבנינו מבוסס על הסיפור “מתכון לסיפור” של אלה ברפוט (ספר שכבר כתבתי עליו בעבר בבלוג).
הספר לא מלמד איך כותבים סיפור, אך הוא נותן השראה לאיך אפשר להוציא סיפור מעניין וטוב.
ספר לדעתי הוא מקור השראה הכי גדול לכתיבה.
החלטתי להכיר את הספר גם לצוות שלי וברגע הן נדלקו עליו 🙂
מיד הפציע במוחה של רעות רעיון- כמו בספר, גם אנחנו ניתן לילדים לכתוב מילים מכל מיני סוגים והם יכניסו אותן לצנצנות: מילים “נוזליות”, מילים “קולניות ומרעישות”, מילים “חמות ושלוות”, מילים “קטנות”, מילים “גדולות”, מילים “עצובות” ומילים “מצחיקות”.
לאחר שהילדים יתנסו בכתיבת מילים, אנחנו נבנה ביחד איתם סיפור מהמילים. לבסוף- ינסו הילדים לכתוב סיפור קצר לבד עם מילים שאהבו.
כמובן שהתלבטנו הרבה איך לתת לילדים לכתוב סיפור. אנחנו יודעות שמלאכת הכתיבה היא לא פשוטה ודורשת הרבה משאבים מהילדים.
הגיע היום הגדול וכולנו הגענו לבית הספר הדמוקרטי “גבעול” בחדרה לצפות ברעות שלנו מעבירה את השיעור שבנינו. השיעור הועבר פעמיים: לכיתה ב’ ולכיתה ג’.
רעות הקריאה לילדים את הספר, הספר גם הוקרן על מסך גדול.
לאחר מכן היא בקשה מהילדים להסתובב בין הצנצנות ולכתוב מילים מסוגים שונים (כמו בסיפור):
הילדים נהנו מאוד להסתובב בין הצנצנות ולכתוב מילים.
לאחר מכן חזרו הילדים למקמותיהם, רעות שלפה מכל צנצנת מילה והצמידה אותה ללוח:
הילדים התבקשו להמציא סיפור ביחד איתה ולהשתמש במילים שנשלפו. רעות הובילה את הכתיבה ותיווכה לילדים וביחד הם חברו סיפור קצר על הלוח.
בסוף השיעור כל ילד קיבל מערוך קטן לכתוב עליו סיפור קצר עם מילים שאהב. כמובן, שאפשר לתת לילדים גם דף לבן שיאפשר להם לכתוב סיפורים ארוכים יותר.
השיעור עורר אצל התלמידים התלהבות. המילים שנכתבו הן מאותו שדה סמנטי, דבר שאפשר להם להרחיב את אוצר המילים שלהם . הילדים עד היום מבקשים לכתוב מילים בצנצנות, שנשארו באופן קבוע בכיתה של רעות. הם גם החליטו להוסיף צנצנות עם סוגים חדשים של מילים.
תודה ענקית לעמיתות שלי לשיעור- אתן אלופות ומקור השראה גדול עבורי. למדתי מכן המון!
“אין סכין מתחדדת אלא בירך חברתה”.
תודה לרעות וייס המדהימה והיצירתית, שארחה אותנו בחום ואהבה בבית הספר שלה- בית ספר “גבעול” בגבעת אולגה.
מזל טוב יקירה להולדת התינוק. גדלו אותו באהבה ובנחת,
נשיקות,
עדי
