יום השואה הוא יום לא קל עבור מבוגרים ועבור ילדים, אך מסיבות שונות.
בתחילת השבוע אמרתי לילדים שביום חמישי נציין את יום השואה ושעוד נדבר עליו.
“אוווו… איזה יום מבאס” אמר אחד הילדים.
“כן, אני שונא את היום הזה, אין מה לראות בטלוויזיה”, הוסיף ילד אחר.
והשלישי: “כן… יש גם אזעקה (צפירה) ואז צריך לעמוד בה שעה!”
באותו רגע הבנתי שאנו בעצם “כופים” על הילדים נושא ושיח שהם אינם מבינים בכלל את משמעותו.
ילדים לא מחוברים לנושא השואה. בטח לא בגיל הרך.
לכן, אני חושבת שחשוב למצוא את הדרך לחבר את יום השואה לעולם שלהם. אולי כך הם גם יגיעו להבנה עמוקה יותר לגבי משמעות היום הזה. כמובן מבלי להכנס לסיפורים ותיאורים קשים.
איך עושים את זה?
ספרים הם כלי מצוין. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי ספרים!
מזל שנכתבו ספרים על השואה שמתאימים לגיל הרך. למשל, הסיפור “המגירה השלישית של סבא”. דרכו אפשר לספר את סיפור השואה מבלי להכנס לפרטים קשים.
כל הילדים אוהבים את סבא וסבתא שלהם ומסוגלים להזדהות עם הילד בסיפור.
ספר נוסף ומצוין שנתקלתי בו לאחרונה הוא הספר “ילד כוכב” של רשל אוספטר-דויב. הספר אינו מציין את השואה במפורש. הנושא משתמע מהסיפור ומהסמלים המופיעים בו. לכן הספר הזה כ”כ עוצמתי, ועם זאת לא טראומטי.
הספר מספר סיפור על “ילד כוכב”, שהוא ועוד כוכבים אחרים מסתתרים מ”ציידי כוכבים”. סוף הסיפור הוא אופטימי ושמח- השמש מאירה, והילד יוצא לשחק עם “שמשות” ו”כוכבים” אחרים שנשארו.
הסיפור לא יכול להיות מסופר בניתוק מוחלט מיום השואה, אחרת הוא מאבד ממשמעותו.
לכן, החלטתי לקיים שיעורים מקדימים:
בשיעור הראשון עסקתי בביטוי “משואה לתקומה”- מה לדעתכם זה אומר? מה זאת “תקומה”? מה אתם יודעים על השואה? מה הקשר בין שתי המילים האלה?
חשוב מאוד להעביר לילדים את המסר שיש קשר בין שתי המילים וכי מעצב גדול התחזקנו, קמנו והקמנו אומה. המסר צריך להיות כל הזמן חיובי ואופטימי.
ספרתי לילדים על קשר בין השואה למדינה שבה הם חיים- מדינת ישראל.
לאחר שהצלחתי לסדר את ה”בלבול” שהיה להם, ספרתי להם את הסיפור “המגירה השלישית של סבא”. הסיפור חידד יותר את ההבנה של הילדים לגבי המושג “שואה” והוא חיבר את הנושא לעולמם הרגשי.
בשיעור אחר הם היו צריכים למלא דף, שמארגן להם קצת יותר מה הם יודעים על יום השואה:
השיעור שסגר את נושא “יום השואה” הוא השיעור על הסיפור “ילד כוכב”. החלטתי דווקא לא לעסוק בחוויה הקשה של הילד, אלא לעסוק במושג “כוכב”.
הסיפור מתחיל כך:
“היה היה פעם
ילד שלא ידע
שהוא כוכב
אבל ספרו לו”
שאלתי את הילדים, למה מתכוונים היום כשאומרים על מישהו שהוא “כוכב”?
האם זה דבר טוב/ רע להיות “כוכב”?
המשכתי והקראתי לילדים את הסיפור. בסוף הסיפור הילדים היו צריכים לענות האם הכוונה בלהיות “כוכב” בסיפור זאת אותה כוונה שחשבנו בהתחלה.
שאלתי את הילדים מה הקשר לדעתם בין הסיפור ליום השואה. גילינו בסיפור סמלים הקשורים ליום השואה, כמו טלאי צהוב ורכבות (אותם הכרנו מהסיפור “המגירה השלישית של סבא”).
כמו שכתבתי קודם, הסוף צריך להיות אופטימי, לכן יצרנו “ילד כוכב” או “ילדה כוכב” משלנו, עם מילים מעצימות, מחזקות ומאירות. מילים ש”מגרשות” את החושך.
הילדים הביאו דוגמאות למילים שיכולות להתאים וכתבו אותן בכוכב.
אמונה, כבוד, אהבה, שלום, נתינה, אכפתיות, חברות…. ועוד.
אפשר להוריד את הקבצים כאן:
היי עדי, אני ממש מסכימה איתך שאין כמו ספרים כדי לעסוק בכל נושא שעולם. באופן ספציפי, אני חושבת שילדים עד כיתה ג’ צעירים מדי כדי להיות חשופים לנושא מורכב וקשה כמו “שואה” ועל כן יש לעסוק בו בצורה מאוד עדינה ונקודתית. הרעיון לעסוק במילים מעצימות שמגרשות את החושך היא רעיון מקסים ואפשר לעסוק בו בהרחבה בהקשר לשיחה סביב פחדים ומילים מחזקות. בעיניי הפעילות סביב הספר מספיקה וממצה ואין צורך לעשות מספר שיעורים בנושא, זה יותר מדי לילדים כה צעירים.
נהנת לקרוא את הבלוג שלך, ליאת.
תודה ליאת 🙂
בהחלט אפשרי גם להסתפק רק בספר ובפעילות.
איפה אפשר למצוא את הספר באינטרנט ?
היי אביה, לא ניתן למצוא אותו באינטרנט. אפשר לרכוש בצומת ספרים