לפני מספר שנים עלתה בהוט 3 הסדרה הקומית “מקום טוב באמצע”. לאחרונה החליטו להחזיר אותה ולשדר את שאר העונות. נזכרתי שהתאהבתי בסדרה הזאת אז… והיום אני אפילו מאוהבת בה עוד יותר!
הסדרה מתארת את חייהם של משפחה ממוצעת בת 5 נפשות. האימא, פרנקי, מספרת את הסיפורים מנקודת המבט שלה. לה ולבעלה מייק יש 3 ילדים (נפלאים אם תשאלו אותי). הבכור הוא אקסל, נער שובב, עצלן ואתלטי. האמצעית היא סו, נערה נאיבית, מאופיינת ב”ביש מזל” אבל עם ראייה אופטימית על החיים והיא מאוד נחושה בדעתה. לבן הזקונים קוראים בריק, ילד מתוק שאוהב לקרוא ספרים, מתבודד ולא כל כך אוהב חברה.
אני אוהבת את כל הדמויות בסדרה, אבל סו היא בהחלט אחת הדמויות האהובות עליי ביותר. יש בה אופטימיות שאפילו הציניות של העולם לא מצליחה לנצח.
באחד הפרקים המורה של סו ביקש מהתלמידים לחשוב על שאלה שמעניינת אותם ולחקור אותה. כמובן, עם התמימות והמתיקות של סו, השאלה שלה הייתה: “האם חיוך מדבק?”
איזו שאלה מקסימה חשבתי לעצמי…
כמובן שהתגובה של המורה הייתה שונה משלי. הוא לעג לשאלתה והביע ספקנות לגבי היכולת שלה לחקור את השאלה שלה. אבל סו לא ויתרה והחליטה שהיא תבדוק את השאלה שלה לעומק. במשך מספר ימים היא ערכה ניסוי: היא חייכה לאנשים, לתינוקות, לכל מי שנקרה בדרכה, ובדקה האם יחייכו אליה בחזרה. למרבה האירוניה, כולם השיבו לה מבט תוהה וחשדן ולא חייכו אליה בחזרה. סו כמעט התייאשה בניסיון להוכיח את הטענה שלה. היא חששה מאוד מהרגע שהמורה ישאל אותה לגבי העבודה שלה.
איזה יופי של רעיון: לתת לילד להעלות שאלה על נושא שמעניין אותו ולתת לו לצאת ולחקור אותה. ועוד יותר יפה, שהרעיונות של הילדים הם תמיד הכי מקוריים (וזה לפני שבית הספר גרם להם להאמין שהם לא).
הסיטואציה שתיארתי עם סו והמורה שלה משקפת לדעתי את מערכת החינוך שלנו, שמדכאת את החשיבה היצירתית של הילדים. הילדים לא צריכים לחקור, לא צריכים לשאול. הם רק צריכים לספק את התשובות שהמורים מצפים לשמוע.
התמלאתי השראה ובניתי יחידה שעוסקת בעבודות חקר. היחידה כוללת דפי עבודה שיעזרו לילדים לבנות את עבודת החקר שלהם.
היחידה מלווה במצגת עם הסברים פשוטים, כך שכולם יוכלו להבין איך לבנות את העבודה.
לדעתי, אפשר להעביר את היחידה הזו החל מאמצע כיתה ב’. אפשר לתת לילדים מתקדמים ואפשר לכל הכיתה. תלוי בהרגשה שלכם.
כמובן שלא נצפה לעבודת חקר ברמה של חוקרים. ככל שהילדים יתנסו יותר בעבודה מהסוג הזה, העבודות יהיו יותר משמעותיות. זהו תהליך שצריך להרגיל את הילדים אליו. אני חושבת שלמרות הקושי ביישומו, זה שווה כל רגע. התהליך מלמד את הילדים לשאול שאלות, לחקור, לבקר, להביע עמדה, לבחון את הדברים ולא רק לשנן תוכן ולפלוט אותו החוצה.
התלמידים בוחרים על מה לשאול או שניתן ללמד נושא ולסכם אותו דרך שאלה של הילדים על הנושא. התלמידים מעלים השערה ובונים ניסוי או שאלון או עורכים תצפית, כדי לבחון את ההשערה שלהם. לבסוף הם כותבים את התוצאות, המסקנות וההמלצות שלהם. כפי שאמרתי לעיל, העבודה היא תהליך ולא “זבנג וגמרנו”. חשוב לעבור עם הילדים שלב שלב עד לבניית העבודה כולה. אבל הכי חשוב בעיניי- לתת לילדים לבחור על מה לשאול ולא להגביל אותם.
הם עוד יפתיעו אתכם…
בסוף הפרק המורה של סו פונה אליה ושואל אותה לגבי עבודת החקר שלה. סו מביעה חשש, אבל מעבירה לו את העבודה והפרק מסתיים במילים שכתבה.
מה שנכתב שם גרם לי להזיל דמעות.
להפתעתי הרבה, חיפשתי את הקטע ומצאתי אותו ביוטיוב!
ובמילותיה של סו בסוף הפרק:
“אני אמשיך במחקרי,
חיוך אחר חיוך,
עד שאוכיח שחיוך הוא “מדבק”,
כי לא הייתי רוצה לחיות בעולם שבו הוא לא”.
מומלץ בחום: “מקום טוב באמצע”, הוט 3 🙂
קבצים להורדה:
מקסים!!!!!!
בדיוק משתלב לי בנושא שאני מלמדת במילה טובה.
מעולה 🙂 בהצלחה
לא ניתן לפתוח את המצגת המלווה
היי רבקה, איזה אופיס יש לך?
ממש מרגש לקרוא מה שכתבת ועוד יותר לקבל את הקבצים המקסימים!