אנו רוצים לעודד התנהגות חיובית ורצויה בכיתה והחלטנו להפעיל תכנית כיתתית: צבירה של פונפונים, נקודות, חייכנים, לייקים וכדומה. אך לדאבוננו, תמיד ישנם מספר תלמידים שהתכנית פשוט “לא עובדת עליהם”. כאן נכנסת לתמונה תכנית התנהגות אישית והיא רלוונטית במיוחד בקרב הילדים בגיל הרך. ייתכן שהמטרות שהצבנו לכל הכיתה פשוט לא ריאליות לאותם תלמידים. אנו צריכים לצמצם את דרישותינו ולהחליט על מטרה אחת ממוקדת וברורה לתלמיד. נעבוד על השגת המטרה במהלך השבועות הקרובים. בתחילה, נחזק באופן תדיר ובכל שיעור את השגת המטרה הרצויה ונגדיר אותה באופן אופרטיבי, למשל: ביצוע משימות בשיעור. נקיף לתלמיד חייכן במידה ועמד במטרה בכל שיעור ושיעור. נקבע מראש עם התלמיד כמה חייכנים עליו לצבור באותו שבוע. נשלח בכל יום להוריו את החייכנים שצבר וכמובן נבקש את שיתוף הפעולה שלהם. ללא שיתוף פעולה מצד ההורים, התכנית פשוט לא תעבוד!
כפי שציינתי, בהתחלה נחזק באופן תדיר, כל שיעור ובכל יום, ובהדרגה- נפחית את החיזוק לפעם ביומיים, פעם בשלושה, ופעם בשבוע. חשוב להבין שגם שליחת הודעה להורים על כמה חייכנים צבר הילד היא חיזוק חיובי ולא צריך לתת חיזוקים מוחשיים כמו מתנות וממתקים.
חשוב מאוד שטבלת עיצוב ההתנהגות “תדבר” אל הילד ותתקשר איתו בשפה שלו. אפשר להוסיף לה את שמו, ציורים של דברים שהוא אוהב ולהפוך את השגת המטרה למשהו חוויתי ואינטימי בין המורה לתלמיד.
שני דברים נוספים חשובים שיש לזכור:(1) רק התמדה תביא לתוצאות חיוביות. (2) מחקרים מראים שתכניות התנהגותיות מתחילות לרוב בהצלחה ובשיפור גדול (במידה ובאמת המטרה מותאמת לילד) אך באמצע התהליך קיימה נסיגה התנהגותית. חשוב לא להתייאש ולהמשיך ולהתמיד בתכנית.
אני מדפיסה את הטבלאות, מניילנית ומקיפה בטוש מחיק. הטבלה נשארת תמיד אצלי.
מוזמנים להוריד את טבלאות עיצוב ההתנהגות שלי כאן:
